✡️ ציטוט פרקי אבות · avot-quote

מדן ועד באר שבע

שיעור של הרב יהודה טאוב

איך נקבע הגבול עם לבנון, איפה ישב באמת שבט דן, ומה אומרים התורה וספר יהושע על גבולות הארץ בצפון

▶ לצפייה בשיעור ביוטיוב

ציטוט מן השיעור

השיעור מבקש להבין מאיפה הגיע הגבול הצפוני, ומה אומרים המקורות על המקום הזה.

למשנה במלואה ←

פרק א׳🧭 גבול בלי סיבה טבעית

פרק א׳ · משנה א׳

🏔️

השיעור מבקש להבין מאיפה הגיע הגבול הצפוני, ומה אומרים המקורות על המקום הזה.

— לבנון: עבר, הווה ועתיד

✡ מסר לחיים — הדברים במלואם

השיעור נפתח בשאלה שמעסיקה רבים בתקופה של מלחמה בצפון: מה הסיפור של לבנון? הרב מבקש ללמוד על לבנון בעבר, על המקום שבו אנחנו עומדים היום, ועל השאלה לאן הדברים מובילים – ומה כתוב על כך במקורות.

וקודם כל שאלה היסטורית: מי בכלל החליט שהגבול יעבור דווקא במקום שבו הוא עובר? למה הוא נגמר בראש הנקרה? ולמה מטולה בולטת צפונה כמו אצבע? היום הגליל העליון מתחבר לרמת הגולן, ואין רואים זאת כל כך, אבל בעבר זה היה בליטה משונה, כמו שפיץ שעולה למעלה.

והשאלה שהכי מעניינת את כולם היא כמובן: לאן זה מוביל? איך הסיפור הזה ייגמר? הרב מבטיח שבמקורות כתוב במפורש לאן הדברים הולכים, אבל כדי להגיע לשם צריך קודם להבין את הדרך.

כדי להבין את זה צריך לחזור כמאה שנה אחורה, ואחר כך הרבה יותר – אל ימי יהושע, אל ספר שופטים, ואל ההבטחה לאברהם אבינו. מתברר שההיסטוריה המודרנית והתנ"ך נפגשים כאן בצורה מפתיעה.

פרק א׳ · משנה ב׳

🧭

בגבול עם לבנון אין שום סימן טבעי: לא ים, לא נהר ולא הר.

— קו ישר באמצע המישור

✡ מסר לחיים — הדברים במלואם

דבר ראשון צריך לדעת: מבחינה טבעית אין כאן שום חלוקה. בדרך כלל גבולות נקבעים לפי משהו בשטח – ים, אגם, נהר, רכס הרים. בגבול עם לבנון אין כנרת, אין ים המלח, אין נהר. מי שמסתכל על המפה רואה שהשטח פשוט ממשיך. אין שום סיבה טבעית לעצור דווקא שם.

ועד לפני כמאה שנה לא היה כאן גבול בכלל. בכל המזרח התיכון שלטה ממשלה אחת: האימפריה העות'מאנית, הטורקים. הם חילקו את האזור ליחידות מנהליות, אבל לא לפי הקווים המוכרים לנו. כפי שהראה הרב על מפה מאותה תקופה, החלק הצפוני של הארץ השתייך ליחידה אחת שמרכזה בביירות, עד עכו ומעבר לה, והחלק הדרומי, עם שכם וירושלים, ליחידות אחרות.

הרב הדגיש שאצל הטורקים לא הייתה שום הבחנה בין האזורים האלה. מבחינתם, השטח שבין ביירות לעכו היה יחידה אחת, בלי שום קו באמצע.

כל אחד יכול היה לנסוע מקריית שמונה של היום עד ביירות בלי לעבור שום גבול. הכל היה שטח אחד, תחת שלטון אחד. הגבול שאנו מכירים נולד רק אחרי מלחמת העולם הראשונה.

פרק א׳ · משנה ג׳

🤝

בריטניה וצרפת ניצחו את הטורקים, וישבו לחלק ביניהן את המזרח התיכון.

— השלל שצריך לחלק

✡ מסר לחיים — הדברים במלואם

במלחמת העולם הראשונה התחברו הטורקים לגרמנים. בריטניה וצרפת נלחמו בהם, והצליחו לכבוש מידי הטורקים את כל המזרח התיכון. כשנגמרה המלחמה, היה בידיהן שלל עצום: שטחים אדירים, מסוריה ועד עבר הירדן ומעבר לכך.

שני המנצחים רצו חלק, וצריך היה להחליט איך מחלקים. כאן נכנס ההסכם הידוע בשם סייקס-פיקו: שני נציגים, אחד בריטי ואחד צרפתי, ישבו יחד וציירו מפה של חלוקה.

אבל זו הייתה רק הצעה ראשונה. לפי מה שסופר בשיעור, הבריטים לא היו מרוצים ממנה. אחת הסיבות המרכזיות הייתה המים: לפי ההצעה הזאת לא היו בחלק שלהם מספיק מקורות מים, ובמיוחד רצו את מימי נהר הליטני.

לכן ישבו שוב לדון. ושם, כך סופר, התקבלה החלטה מעניינת מאוד, שמחזירה אותנו אל התנ"ך.

פרק ב׳🏹 איפה ישב שבט דן

פרק ב׳ · משנה א׳

📏

כשחיפשו גבול לבית הלאומי היהודי, פנו אל הביטוי התנ"כי "מדן ועד באר שבע".

— "מדן ועד באר שבע"

✡ מסר לחיים — הדברים במלואם

הבריטים כבר התחייבו לסייע בהקמת בית לאומי ליהודים. אז עלתה השאלה: איפה היה גבולה של ארץ היהודים? ואיך בודקים? פותחים את התנ"ך. ובתנ"ך יש ביטוי מפורסם, שחוזר כמה פעמים: "מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע".

לפי מה שהובא בשיעור, הוחלט ללכת לפי הביטוי הזה: הגבול יהיה מדן ועד באר שבע. נשאר רק לברר: איפה בדיוק היה דן?

כאן נעזרו, כך סופר, במפות של חוקר בשם ג'ורג' אדם סמית, תאולוג ומומחה למפות, שכתב על גאוגרפיה של ארץ התנ"ך. הרב סיפר שחיפש את המפה עצמה ולא מצא אותה, ולכן אינו יודע בדיוק איך הגיעו למסקנה. ההשערה שלו היא שהחוקר זיהה את דן עם המקום שנקרא היום תל דן, ליד נחל דן, והניח ששם ישב השבט.

אבל האם זה נכון? האם שבט דן ישב באמת בתל דן? כאן מתחיל החלק המפתיע של השיעור.

פרק ב׳ · משנה ב׳

🏙️

נחלתו המקורית של שבט דן הייתה במרכז הארץ, ולא בצפון.

— גוש דן ושמשון

✡ מסר לחיים — הדברים במלואם

צריך לדעת שנחלתו המקורית של שבט דן הייתה דווקא במרכז הארץ. לא במקרה נקרא האזור של בני ברק, פתח תקווה ותל אביב בשם "גוש דן". שם, ממש במרכז, היה חלקו של השבט.

גם שמשון הגיבור, שהיה משבט דן, בא מצרעה – באזור בית שמש של היום. גם זה בשפלה ובמרכז, לא בצפון.

אם כן, איך הגיע שבט דן גם לצפון? על כך מספר לנו ספר שופטים סיפור מעניין: "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת, כִּי לֹא נָפְלָה לּוֹ עַד הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה".

מה פירוש "לא נפלה לו נחלה"? הרי היה לו חלק במרכז. בשיעור עלו כמה אפשרויות. אולי השטח היה צפוף ולא הספיק לשבט. ויש פירוש שלפיו חלק מנחלתו היה עדיין בידי הכנענים, והוא לא הצליח לרשת אותו. כך או כך, השבט חיפש מקום נוסף.

פרק ב׳ · משנה ג׳

🔎

חמשת המרגלים מצאו עיר שקטה ובטוחה, רחוקה מצידון, ושבט דן כבש אותה.

— המרגלים בליש

✡ מסר לחיים — הדברים במלואם

בני דן שלחו חמישה אנשים, "בְּנֵי חַיִל", לרגל את הארץ ולחקור אותה. בדרך עברו בהר אפרים, בבית מיכה, ושם יש סיפור שלם שלא נכנס אליו כאן. ומשם המשיכו צפונה.

וכך מתאר הכתוב: "וַיֵּלְכוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים וַיָּבֹאוּ לָיְשָׁה, וַיִּרְאוּ אֶת הָעָם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ יוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח כְּמִשְׁפַּט צִדֹנִים, שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ... וּרְחֹקִים הֵמָּה מִצִּדֹנִים, וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם אָדָם".

כלומר, הם מצאו עם שקט ורגוע, שחי בביטחון כמנהג הצידונים. והם שמו לב לדבר חשוב: העיר רחוקה מצידון, כך שצידון לא תבוא לעזור לה. המרגלים חזרו לאחיהם, לצרעה ולאשתאול, ואמרו: קומו ונעלה עליהם. בני דן באו לליש, כבשו אותה, וישבו בה. וקראו לה על שם אביהם – דן.

יש בסיפור הזה גם לימוד על שבט שלא השלים עם מצבו. בני דן לא הסתפקו בחלק הצפוף שבמרכז, ולא נשארו לחכות. הם יצאו לחפש, לרגל, ובסוף לרשת חלק נוסף בארץ.

ומכאן נלמד משהו על המיקום. אם השאלה הייתה האם צידון תבוא לעזור, סימן שהמקום לא היה רחוק כל כך מצידון.

פרק ב׳ · משנה ד׳

📍

לפי הסיפור, שבט דן ישב צפונה הרבה יותר מתל דן, אולי בתוך לבנון של היום.

— עמוק בתוך לבנון

✡ מסר לחיים — הדברים במלואם

הרב הראה מפה של נחלות השבטים לפי המקורות. בה מופיע שבט דן בצפון הרחוק, מעל הכנרת, מעבר למטולה ולקריית שמונה, לא רחוק מאזור צידון וצור. אי אפשר לקבוע בדיוק עד היכן הגיע, אבל אם היה מקום לשאול האם צידון תבוא לעזור, נראה שהיה די קרוב אליה.

אם כן, כשהפסוק אומר "מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע", ייתכן מאוד שדן נמצאת עמוק בתוך לבנון של היום, ולא בתל דן. מקומה המדויק אינו ידוע, אבל לפי הסיפור היא צפונה יותר ממה שהניח אותו חוקר.

הרב אמר שחיפש רבות במקורות כדי להבין מה בדיוק קרה בדיונים על הגבול, ושיש כמה גרסאות. אולי בסוף לא הבינו נכון איפה היה שבט דן. ואולי בסוף החליטו לא ללכת לפי התנ"ך. לא ברור. אבל הגבול נקבע פחות או יותר במקום שבו הוא היום.

פרק ב׳ · משנה ה׳

🏹

כבר בימי אברהם מופיע "דן" כמקום רחוק בצפון, ושבט דן הוא "המאסף לכל המחנות".

— "וירדוף עד דן"

✡ מסר לחיים — הדברים במלואם

הרב מביא רמז לכך כבר מן התורה. כשנשבה לוט, "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו, וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף עַד דָּן". ובהמשך: "וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק".

חובה, ליד דמשק, נמצאת בגובה צפוני הרבה יותר ממטולה. אם הרדיפה הגיעה "עד דן" וממשיכה עד ליד דמשק, נראה שגם "דן" נמצא במקום רחוק בצפון.

ובימי אברהם עוד לא היה שבט דן. המפרשים כותבים שהמקום נקרא כך על שם סופו – על שם מה שיהיה בו בעתיד. הרב הוסיף, על דרך רמז, שאולי גם שם הירדן קשור לכך: "יורד מדן" – נהר שיורד משבט דן. אבל דן עצמו נמצא הרבה יותר צפונה.

ויש עוד רמז מעניין: במסעות המדבר, שבט דן היה "מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֹת", האחרון בשיירה. ומתברר שגם בגבולות הארץ הוא האחרון – בקצה הצפוני ביותר.

פרק ג׳✍️ הקו שנחתם

פרק ג׳ · משנה א׳

🗺️

לפני כמאה שנה לא היה ברור לאיש איפה עובר גבולה הצפוני של הארץ.

— איש לא ידע איפה נגמרת הארץ

✡ מסר לחיים — הדברים במלואם

מי שמעיין בהיסטוריה של התקופה רואה שהנושא לא היה ברור לאף אחד. אנחנו רגילים היום למפה מוכרת של הארץ, אבל לפני כמאה שנה כל אחד צייר אותה אחרת. גם במפות של אותה תקופה יש ציורים שונים, ואיש לא ידע בדיוק איפה היא נגמרת.

גם ראשי התנועה הציונית, חיים ויצמן וחבריו, לא ידעו בדיוק מה לבקש. הרב סיפר שבשלב מסוים הם רצו לכלול גם את העיר צור. ואחת הראיות שהביאו הייתה מן ההלכה: בצור, כך טענו, נוהגים לעשות יום טוב אחד בלבד, כמו בארץ ישראל, ולא שני ימים טובים של גלויות.

הרב הוסיף שבביירות גרה במשך שנים רבות קהילה יהודית לא קטנה, עם בתי כנסת, ושיהודים רבים מן העיר עלו אחר כך לארץ. כך שהקשר בין האזור הזה לבין עם ישראל לא היה רק עניין של מפות עתיקות.

פרק ג׳ · משנה ב׳

✍️

בגלל קרקעות שקנו יהודים במטולה, עולה הגבול צפונה כמו אצבע.

— ההסכם הסופי והבליטה של מטולה

✡ מסר לחיים — הדברים במלואם

בסוף נחתם ההסכם הסופי בין צרפת לבריטניה, בשנת 1924 לפי מה שהובא בשיעור. הקו הזה, כך אמר הרב, הוא הקו שאליו מתייחס העולם עד היום. במסמך מתואר הגבול: הוא עובר ממערב למטולה, משאיר אותה בתחום הארץ, ואחר כך ממשיך ליד הבניאס. חלק גדול מן הדיונים נסב על המים, כדי שיהיו מים בתחום הארץ.

ולמה הבליטה של מטולה? מסתכלים על המפה: הקו יוצא מראש הנקרה ישר מזרחה. היה הגיוני להמשיך אותו ישר עד הכנרת. רמת הגולן הייתה אז בתחום הצרפתי, של סוריה.

אבל הייתה בעיה: במטולה כבר ישבו יהודים. הברון רוטשילד קנה שם קרקעות עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, והאדמות היו שייכות ליהודים. מה עושים איתם? לא רצו לבטל את היישוב. לכן נקבע קו משונה: הולך ישר, ופתאום עולה למעלה, כדי לכלול את מטולה.

הרב השווה בין הקו של סייקס-פיקו לבין מה שנקבע בפועל: ההבדל גדול מאוד. אילו היה נשאר ההסכם הראשון, המצב היה קשה הרבה יותר.

פרק ג׳ · משנה ג׳

🏛️

צרפת רצתה מדינה שתגן על הנוצרים בלבנון, והם בחרו במדינה גדולה.

— מדינה לנוצרים

✡ מסר לחיים — הדברים במלואם

ובשביל מה רצתה צרפת את השטח הזה? הרב סיפר שמעבר לשיקולים של שליטה ומושבות, היה לצרפת עניין מיוחד: להקים מדינה לנוצרים שגרים בלבנון.

הנוצרים שם חששו מאוד. במלחמת העולם הראשונה ראו מה קרה לעם הארמני, שרבים מבניו נטבחו, והם פחדו שיום אחד יקרה גם להם דבר דומה. הצרפתים רצו לעזור להם ולתת להם מדינה משלהם.

ואז, כך סופר בשיעור, שאלו הצרפתים את הנוצרים: מה אתם רוצים, מדינה קטנה או מדינה גדולה? מדינה קטנה פירושה רק השטחים שבהם גרים נוצרים. מדינה גדולה – שטח רחב בהרבה, שגרות בו אוכלוסיות רבות אחרות. והם בחרו במדינה הגדולה.

לדברי הרב, בדיעבד הבחירה הזאת הייתה מקור להרבה מן הקשיים שעברו על לבנון בשנים שאחר כך. כך, בשנות העשרים של המאה הקודמת, קמה מדינת לבנון, ולאחר מכן גם מדינת ישראל, ובינתיים נשארו הקווים שקבעו הצרפתים והבריטים.

פרק ג׳ · משנה ד׳

📄

מאז אותו הסכם כמעט לא נחתם הסכם גבול נוסף, ואפילו בים חזרו אל אותו מסמך.

— מסמך אחד שנשאר

✡ מסר לחיים — הדברים במלואם

הרב הדגיש נקודה מעניינת: מאז אותו הסכם, לפני כמאה שנה, כמעט לא קרה שוב ששתי מדינות ישבו יחד וחתמו על קו גבול ביניהן. הקו שקבעו צרפת ובריטניה נשאר הבסיס לכל מה שבא אחריו.

הוא הזכיר שלא מזמן התעורר ויכוח על הגבול בים, סביב מאגרי גז שנמצאו במים הכלכליים. השאלה הייתה איפה בדיוק עובר הקו בים. וכשחזרו אל המסמך הישן, התברר שהנוסח, שנכתב בצרפתית, קשה מאוד להבנה, ושצריך לשבת ולדון מה בדיוק התכוונו כותביו.

גם כאן, כמו לפני מאה שנה, השאלה לא הייתה רק איפה עובר קו על מפה, אלא למי שייכים משאבי הטבע – פעם המים, והפעם הגז.

בסוף הושג הסדר. והרב ציין בחיוך שלפי מה שהתברר אחר כך, בחלק הישראלי נמצא גז, ובחלק השני – למרות כל הציפיות – לא נמצא.

הסיפור הזה מראה עד כמה קו שנקבע לפני מאה שנה, בחדר של שני נציגים זרים, ממשיך להשפיע עד היום על החיים בשטח.

פרק ד׳📜 גבולות לפי התורה

פרק ד׳ · משנה א׳

📜

יש גבול ההבטחה, גבול עולי מצרים וגבול עולי בבל, וחשוב לדעת את כולם.

— שלושה גבולות

✡ מסר לחיים — הדברים במלואם

עד כאן היסטוריה. עכשיו הרב שואל: לפי התורה, איך יודעים איפה הגבול? כדי לדעת צריך לבדוק שלושה דברים: גבול ההבטחה – מה שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאבות; גבול עולי מצרים – השטח שכבשו יהושע ובני ישראל; וגבול עולי בבל – השטח שבו ישבו מי שחזרו משיבת ציון.

הרב מדגיש שזה אינו רק עניין של ידיעת תורה. לאורך ההיסטוריה, מה שחשב הציבור התורני על גבולות הארץ השפיע גם על החלטות מעשיות.

ומעניין שכבר ראינו: גם הצרפתים והבריטים, בדיוניהם על הגבול, החליטו – לפחות להלכה – שהגבול צריך להיות לפי מה שכתוב בתנ"ך, "מדן ועד באר שבע". לכן חשוב לדעת מה באמת אומרים המקורות. ומתחילים לפי הסדר: גבול ההבטחה.

פרק ד׳ · משנה ב׳

🌅

בברית בין הבתרים ובפסוקים נוספים מתוארת הארץ המובטחת עד הלבנון ועד נהר פרת.

— גבול ההבטחה

✡ מסר לחיים — הדברים במלואם

בברית בין הבתרים אומר הקדוש ברוך הוא לאברהם: "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת". האם זה התקיים פעם? הרב העיר שאולי בימי שלמה המלך הייתה שליטה מסוימת עד שם, גם אם לא גרו שם יהודים.

ועוד פסוק, אחרי מעמד הר סיני: "וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים, וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר". הרב הזכיר שבימי מלחמת העצמאות עמד בן גוריון על כך שאילת, על חוף ים סוף, תהיה בתחום המדינה – וזה בדיוק מה שהפסוק מתאר: "מִיַּם סוּף".

ובספר דברים: "בֹּאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה... אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת". ובפרשת עקב: "כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה, מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן, מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן".

כל הפסוקים האלה מזכירים את הלבנון שוב ושוב. זה אינו פרט שולי, אלא חלק קבוע בתיאור הארץ שהובטחה לאבות.

לפי הפשט, אומר הרב, הכוונה: ממדבר סיני עולים ישר עד הלבנון, ומן הלבנון קו ממזרח למערב, מנהר פרת עד הים הגדול. בגבולות ההבטחה, הלבנון כלול בארץ ישראל במפורש.

פרק ה׳⚔️ כיבוש יהושע ונחלות השבטים

פרק ה׳ · משנה א׳

⚔️

בכיבוש יהושע מגיעים בני ישראל עד צידון ועד בקעת הלבנון.

— "וירדפום עד צידון רבה"

✡ מסר לחיים — הדברים במלואם

עכשיו בודקים מה קרה בפועל בכיבוש של עולי מצרים. האם יהושע כבש את לבנון?

בספר יהושע, במלחמה מול מלכי הצפון, אומר ה' ליהושע: "אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם, כִּי מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת אָנֹכִי נֹתֵן אֶת כֻּלָּם חֲלָלִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ". יהושע וכל אנשי המלחמה באו עליהם בפתאום, וה' נתן אותם ביד ישראל, "וַיִּרְדְּפוּם עַד צִידוֹן רַבָּה". כתוב במפורש: עד צידון.

ובהמשך מתואר כל השטח שלקח יהושע, "עַד בַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן, תַּחַת הַר חֶרְמוֹן". הרב העיר שהשם "בעל גד" מזכיר את העיר בעלבק, ואם כך, ייתכן מאוד שזה המקום. כלומר, יהושע הגיע עד בקעת הלבנון.

וגם בחלוקת הארץ לשבטים מופיע הדבר במפורש: על הגורל החמישי, של שבט אשר, נאמר שגבולו מגיע "עַד צִידוֹן רַבָּה". נחלת אשר הגיעה אם כן לאזור צידון.

פרק ה׳ · משנה ב׳

🌊

השוואת המפה לפסוקים מעוררת שאלות, והתשובה נשארה לחלק השני של השיעור.

— "זבולון לחוף ימים ישכון"

✡ מסר לחיים — הדברים במלואם

כאן התעוררה בשיעור שאלה מעניינת סביב נחלתו של שבט זבולון. יעקב אבינו בירך: "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן". והנה, במפה של נחלות השבטים לפי ספר יהושע, נראה שהחוף שייך לשבט אשר, ולזבולון יש רק נגיעה מסוימת בים. איך זה מסתדר?

המשתתפים העלו את הנושא גם מן הצד המקומי: רבים באזור שמחים לזהות את מקומם עם נחלת זבולון, ואם החוף הוא של אשר, הזיהוי הזה מתערער. עלו גם שאלות על גודל הנחלות: לפי המפה, שבט מנשה מקבל שטח גדול מאוד, ואילו יהודה, השבט הגדול, מקבל שטח קטן ממנו. הרב העיר שאינו יודע עד כמה המפה הזאת מדויקת.

שאלות כאלה מראות כמה קשה לשרטט מפה מדויקת של נחלות השבטים מתוך הפסוקים, וכמה זהירות צריך כשמזהים מקום של היום עם נחלה של אז.

השאלה המרכזית נשארה פתוחה: איך מסתדרת המפה של ספר יהושע עם מה שכתוב בתורה? הרב אמר שהוא עוצר כאן, ואת התירוץ לקושיה, וגם את ההמשך – גבולות עולי בבל ומה צפוי בעתיד – ישאיר לחלק השני של השיעור.

מה שכבר התברר הוא שהגבול הצפוני של היום אינו גבול טבעי ואינו גבול תורני. הוא קו שנקבע לפני כמאה שנה, ובמקורות מתוארת הארץ צפונה הרבה יותר.

הציטוט הועתק
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה